*הסיפור של יוחנן אמויאל, מתנדב בעמותה
יום אחד, לפני כמה חודשים, התקשר אלי חבר טוב. הוא סיפר שהוא רואה חבורת נערים מתעללים בכלבה - שופכים עליה מים רותחים, מכים אותה, קושרים לה את הזנב. החבר שלי ניסה לעזור לה והתערב והכלבה חזרה אל תוך הבית הסמוך, אז הוא הבין שהמתעללים הם בכלל הבעלים שלה, שאמורים להגן עליה מכל רע.
מיד לאחר שהוא דיבר איתי, פניתי למשמר בעלי החיים ועו"ד מטעמם בשם סיוון עזרה לי והפנתה את בקשת העזרה לוטרינרית של לוד. אני, במקביל, מילאתי טופס תלונה על התעללות קשה. בכל דקה שעברה התמלאתי ביותר דמעות ויותר פחד - רק רציתי להוציא אותה משם.
הוטרינרית, אור, עשתה מאמצעים עילאיים לחילוץ הכלבה ועדכנה אותי בכל המתרחש. לבסוף, המשפחה השתכנעה לוותר על הכלבה והעבירה אותה להסגר העירוני.
אז, בדמעות של התרגשות, הגעתי להסגר לשחרר אותה.
גיליתי גורה מתוקה, בת 7 חודשים, עם עיניים כבויות. כל הגוף שלה היה מצולק והיא היתה מפוחדת. אספתי אותה אלי, ונסענו אלי הביתה. ליטפתי אותה כל הדרך, הבטחתי לה שיהיה טוב יותר. הבטחתי לה שאצלנו בעמותה ידאגו לה ויאהבו אותה ונמצא לה את המשפחה הטובה ביותר בעולם.
כשהגענו הביתה בערב, ראיתי שהמצב שלה רע יותר מכפי שחשבתי. החלטתי לקחת אותה לוטרינר, שם הוחלט לאשפז אותה.
למחרת בבוקר, נודע לי שהיא לא שרדה את הלילה.
שושה שלי, הדמעות לא הפסיקו לזרום. סבלת נפשית, התעללו בך, היכו אותך - אבל נותר לי להתנחם בעובדה שמתת בשלווה, מבלי לסבול, ושנתנו לך אהבה ופינוקים עד כמה שניתן היה, ברגעים האחרונים שלך.
יהיה זכרך ברוך.